אחד הטרנדים החמים בעולם הרכב הוא נהיגה אוטונומית. יצרנים מובילים כמו טסלה ואאודי מיהרו להציג רכבים אוטונומיים מלאים (לצד רכבים היברידיים), אך מרבית יצרני הרכב אימצו גישת ביניים המאפשרת שילוב פיצ'רים של נהיגה אוטונומית, שנועדו להפוך את הנהיגה לבטוחה ונוחה יותר, מבלי להסיר מהנהג את האחריות הכוללת. הבעיה: נהגים מתרגלים לכך שהמערכת שומרת עליהם ומרשים לעצמם להוריד את הידיים מההגה ולהתעסק עם הטלפון הנייד
ב-5 במאי 2021 התנגשה, בעוצמה רבה, מכונית הטסלה 3 של סטיבן הנדריקסון בן ה-35, במשאית באמצע מחלף פונטנה שבקליפורניה. הנדריקסון נהרג במקום. לכאורה אין דבר מיוחד או שונה במקרה הטראגי הזה, ממיליוני תאונות דרכים שהסתיימו באופן דומה. מי שבאמת רוצה להבין מה חריג בסיפור של הנדריקסון מוזמן לחפש את חשבון הטיקטוק שלו שבו מוצגים מספר סרטונים בהם הוא נראה יושב מאחורי ההגה בלי שהוא אוחז בהגה או מסתכל על הכביש, והמכונית נוסעת במהירות רבה. לרוב הסרטונים לוו בכותרת כמו: "מה הייתי עושה אחרי יום עבודה ארוך בלי הטסלה שלי שנוהגת בעצמה".
הטכנולוגיה לא נועדה להחליף את הנהג
אם תהיתם, אז התשובה היא כן – גם בתאונה שגבתה את חייו של סטיבן הנדריקסון מי שנהגה בפועל הייתה המערכת האוטונומית של טסלה. אותה מערכת שהעילה המרכזית לפיתוחה היא "בטיחות" ו"שמירה על חיי הנהג והנוסעים". לא מדובר במקרה בודד וגם בישראל כבר נרשמה התאונה הראשונה של "טסלה אוטונומית". זה המקום לציין שברמת העיקרון אין דבר רע בנהיגה אוטונומית. הרעיון שתוכנה, בשונה מהמוח והתודעה האנושית, יכולה להיות חסינה מטעויות ולכן היא יכולה לספק מעטפת הגנה בזמן נהיגה, הוא רעיון נכון. אבל חשוב להבין שלטכנולוגיה הזו יש, לפחות בעת הנוכחית, גם מגבלות, ולכן היא לא נועדה להחליף את הנהג אלא רק לתמוך בו ולסייע לו. יצרני רכב אחרים מגלים גישה שמרנית יותר ומדגישים שהאמצעים הטכנולוגיים לא נועדו להחליף את הקשב של הנהג. למרבה הצער מחקר חדש חושף שגם שם לא הכול ורוד.
בקרת שיוט אדפטיבית ושמירה על הנתיב
כשמדברים על פיצ'רים של נהיגה אוטונומית, הנפוץ והבולט ביותר הוא "בקרת שיוט אדפטיבית" (ACC). בקרת שיוט לכשעצמה, או "קרוז קונטרול", הוא פיצ'ר ותיק ופשוט שהיה מאוד פופולרי ברכבים אמריקאים עוד בשנות השבעים ונועד לנסיעות ארוכות מחוף לחוף ברשת הכבישים הבינ-מדינתית של ארצות הברית. לא היה שום דבר מתוחכם בקרוז קונטרול מלבד קיבוע דוושת הגז למהירות קבועה שמאפשרת לרגל לנוח. "בקרת שיוט אדפטיבית"' זה משהו שונה בתכלית. כאן מדובר על מערכת טכנולוגית מורכבת שכוללת חיישנים ומערכת בקרה ששולטת לא רק על מהירות הנסיעה, אלא גם מקפידה על שמירת מרחק אופטימלי מהרכבים שלפניה ובמקרה הצורך יודעת להגיע בעצמה לעצירה מוחלטת. כך, היא מאפשרת נסיעה נוחה שמשחררת את הנהג מללחוץ על הדוושות לא רק בכביש פתוח אלא גם בנסיעה בפקק. יש דגמים, כמו למשל הוולוו S90, שבהם בנוסף לבקרת שיוט אדפטיבית יש גם מערכת ששומרת על ההיגוי של הרכב בתוך הנתיב. מהרבה בחינות נסיעה ברכב כזה יכולה לתת תחושה של נהיגה אוטונומית מלאה וההרגשה הזו מתעתעת ועלולה לטעת בנהג ביטחון כוזב שיכול לסכן את שלומו, כמו שקרה לסטיבן הנדריקסון חסר המזל.
התרגלו להוריד את הידיים מההגה
במחקר שבוצע בהזמנת הרשות לבטיחות בכבישים בינעירוניים של חברות הביטוח בארצות הברית, נבחנה ההשפעה של פיצ'רים של נהיגה אוטונומית על ההתנהגות של הנהגים. במהלך המחקר עקבו החוקרים (באמצעות מצלמות ואמצעי ניטור אחרים) אחר 20 נהגים מתנדבים, מהרגע שבו התחילו לנהוג ברכב בעל הפיצ'רים האוטונומיים ולאורך תקופה של מספר שבועות. בימים הראשונים לא היה שינוי באופן בו הם נוהגים וכל נהג שמר על הדפוסים הקודמים שלו. אבל כעבור זמן, חל שינוי מובהק בהתנהגות של הנהגים. הם התחילו לתת יותר ויותר אמון בפיצ'רים האוטונומיים, קיבלו ביטחון והחלו להרשות לעצמם להוריד את הידיים מההגה, להתעסק בטלפון הנייד ובאופן כללי להוריד את רמת הפוקוס בנהיגה. אז מה הבעיה? מערכות אוטונומיות בהחלט מוסיפות מרכיב ביטחון שיכול למנוע מהנהג לטעות, אך הן לא אמורות להחליף אותו והוא חייב תמיד להיות נוכח ובשליטה. יש תרחישים שבהם המערכת האוטומטית לא יכולה תמיד להגיב, וטכנולוגיה אולי לא תעשה טעות אנוש, אך היא בהחלט יכולה לקרוס או להתקלקל ברגע הפחות מתאים ואז הביטחון הכוזב עלול להפוך למלכודת מוות. אבל, לפני שנקפוץ למסקנה כי השאיפה לרכב אוטונומי מסוכנת ועל כן מיותרת, נזכור כי עדיין הערך שהמעבר לרכבים כאלה גדול מהחסרונות, רק צריך להיות ערים לסיכונים הטמונים בכך, ופשוט להפוך אותם ליותר בטוחים. למעשה הפתרון כבר זמין ונמצא בהישג יד.
משלימים את הפאזל עם SaverOne
לחברת הטכנולוגיה הישראלית SaverOne יש פתרון מושלם לפרדוקס האוטונומי. נכון להיום, ברוב המקרים שבהם נהגים מרשים לעצמם להוריד את היד מההגה או להפנות את הקשב, האשמה היא בטלפון הנייד. קשה לעמוד בפיתוי להיות זמינים, ואחרי הכול אם ממילא הרכב עכשיו שומר במקומנו מרחק ושומר אותנו בנתיב, למה שלא נציץ בטוויטר או נענה לווטסאפ? אבל מה יקרה אם בזמן נהיגה הווטסאפ מושבת (אל דאגה. אם מישהו מחפש אתכם הוא יקבל חיווי שאתם נוהגים ולא יכולים לראות מייד את ההודעה) ואין לכם דרך להתחבר לטוויטר בזמן נהיגה? השכל הישר אומר שלמרות כאב אפשרי, עדיין שמירה על הפוקוס על הכביש חשובה יותר, גם אם יש לכם ברכב "מערכת שיוט אדפטיבית".
