תאונות דרכים הן חלק מהמרקם העירוני כבר מימי הכרכרה והסוס. על אף שאין בידינו נתונים סטטיסטיים, יש להניח שאחת הסיבות העיקריות לתאונות דרכים במאה ה-19 הייתה הסוס שיצא מכלל שליטה. הופעת המכוניות רק הגבירה את שכיחות התאונות.
בעשורים הראשונים לעידן המוטורי תאונות נבעו בעיקר מבעיות מכניות ומבניות בכלי הרכב בשילוב עם היעדר תשתית כבישים מתאימה.
ההתפתחות הטכנולוגית של המכונית לא הייתה אחידה. כבר בשנות השלושים פותחו מנועים עוצמתיים שיכלו להגיע למהירות נסיעה שלא רחוקה ממהירות הנסיעה שאנו מכירים היום, אך לעיתים תכונות אחרות של הרכב (כמו מרכז הכובד, אחיזת הכביש או הבלמים) לא יישרו קו עם עוצמת המנוע, והתוצאה – יותר תאונות.
גם תשתיות הכבישים לא תוכננו בראייה בטיחותית – לא היו עקומות שנועדו לפצות על נסיעה בסיבובים, לא הייתה תאורה בחשיכה ולא היו מעקות בטיחות. כל אלה גרמו לתאונות (עם הרבה מאוד נפגעים – כי אמצעי הבטיחות ברכב לא שמרו על הנהג והנוסעים במקרה תאונה).
המשפיע הגדול – הגורם האנושי
במחצית השנייה של המאה העשרים, תשתיות הכבישים במדינות המפותחות עברו שדרוגים והתאמות. גם הרכבים עצמם הפכו לפחות מועדים לתאונות ומערכות כמו ABS צמצמו את הגורמים הנפוצים לתאונות. למעשה, לקראת שנת 2000 השיפורים הטכנולוגיים ברכבים ובתשתיות אכן הפכו את המגמה והרבה מהסיבות המסורתיות לתאונות דרכים נעלמו. האם תאונות הדרכים מוגרו? למרבה הצער לא. כי בסופו של יום הגורם הכי משמעותי לתאונות דרכים הוא הגורם האנושי. מכוניות יותר טובות ותשתיות יותר חכמות יכולות לצמצם (ואכן צמצמו) את תאונות הדרכים. אך כל עוד הגורם האנושי הוא מרכיב מהותי יהיו תאונות. לכך ניתן להוסיף את העובדה שבמאה ה-21 יש הרבה יותר כלי רכב על הכבישים וככל שיש יותר כלי רכב הסבירות הסטטיסטית לתאונה גוברת. מחוקקים ניסו להתמודד עם הגורם האנושי באמצעות חינוך והרתעה, אך ללא הועיל, ובאמצע העשור הראשון של המילניום נכנס לזירה גורם חדש ומשמעותי שלא הכרנו בעבר.
האיום החדש: הסחות דעת סלולריות
האשם המיידי בתאונות דרכים הוא הגורם האנושי. בני אדם נוטים לעשות טעויות, וכשהן מתרחשות על הכביש במהירות של 100 קמ"ש, הסכנה קטלנית. חוסר תשומת לב, פזיזות, אומדן לא נכון של מרחק, עייפות, עצבנות וכו' – כל אלו יכולים לגרור החלטות לא נכונות או חוסר תגובה שיגרמו לתאונת דרכים.
כבר במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת הופיע הטלפון הנייד שהפך את הסחות הדעת הסלולריות למקדם אנושי שלילי נוסף. בעשור הראשון של המאה ה-21 הופיע הטלפון החכם שהביא עמו הרבה דברים נפלאים, אך הוא גם יצר שלל הסחות דעת חדשות שמאפשרות לנהג לנדוד מהכביש אל הווטסאפ, הפייסבוק, הטוויטר ואל כל המרחב הווירטואלי. מאז שנת 2007 יש עלייה קבועה במספר התאונות ובשנים האחרונות מדובר בפנדמיה אמיתית. בארצות הברית לבדה הערכות מדברות על 3,000 הרוגים מדי שנה בתאונות שהגורם הישיר להן הוא הסחת דעת סלולרית.
זהירות נהיגה אוטונומית
בשנים האחרונות צץ גורם נוסף לתאונות דרכים שלא פגשנו בעבר. לכאורה מדובר בדוגמה הפוכה לגורם האנושי, כזו שאמורה להתגבר על החסרונות שכרוכים בו – נהיגה אוטונומית. משום כך התחילו לפתח מערכות נהיגה אוטונומית והטמיעו אותן בכלי רכב. הרעיון יפה ואוטופי, אך הבעיה היא שלפחות לעת עתה, המציאות בשטח יותר קרובה לדיסטופית.
ייתכן שבעתיד רכבים אוטונומיים יהיו התשובה, אך נכון להיום, מערכות הנהיגה האוטונומיות לא באמת נותנות מענה מספק למניעת תאונות. חמור מכך – הם מספקות אשליית ביטחון שגורמת לנהגים לנהוג בפזיזות. התוצאה: בשנים האחרונות יותר ויותר רכבים שמצוידים במערכות הגנה אוטונומיות מעורבים בתאונות דרכים ולדעת מומחים רבים כבר מהווים גורם לתאונות דרכים.
הטכנולוגיה שעשויה לשנות את התמונה
הבשורות הטובות הן שיש פיתוח טכנולוגי שעשוי לשנות את התמונה. חברת הסטארט-אפ הישראלית SaverOne פיתחה טכנולוגיה למוצר שמאפשר לה למנוע הסחות דעת סלולריות במהלך הנהיגה. הרעיון פשוט ומבריק כאחד. המערכת של SaverOne יודעת לזהות את הטלפון בצד הנהג, להשתלט עליו, ולמנוע שימוש ביישומים שגוררים הסחות דעת מהסוג שעלול לגרום לתאונות. המערכת כבר הוכיחה את עצמה בכמה פיילוטים והיא עשויה גם לצמצם את התאונות ברכבים עם "מצב נהיגה אוטונומי", מהסיבה הפשוטה שהנהגים לא יוכלו להיות שקועים בטלפון ולכן יתרכזו יותר בנעשה על הכביש. התקווה היא שכעת, לאחר שנים ארוכות של התפתחות טכנולוגית בכלי הרכב, נמצא את הפתרון שישלים את התמונה.
