באופן טבעי, עיקר הדיון בנזקי תאונות דרכים מתמקד בפגיעה בחיי אדם. אך לצד האובדן הקשה מנשוא, לתאונות הדרכים יש גם מחיר כלכלי. בשונה ממספר ההרוגים בתאונות שבכל שנה בכותרות, הדיון על ההשלכות הכלכליות של התאונות כמעט ואינו מתקיים מחוץ למעגלים המקצועיים.
אובדן של 17 מיליארד שקל בשנה
את הנזק הכלכלי של תאונות הדרכים למשק הרבה יותר קשה לכמת. הקושי הזה נובע מכך שיש משתנים רבים שצריך לשקלל. הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) פרסמה לאחרונה מחקר, שבדק את הפגיעה הכלכלית במשק עקב תאונות דרכים, וזו הזדמנות לצלול לעובי הקורה.
לצורך ביצוע המחקר חברה הרלב"ד לעיתון הכלכלי דה מרקר, ולחברת הייעוץ BDO שערכה את המחקר. מחקר מסוג זה דורש מתודולוגיה מיוחדת. המודל שנבחר היה שיטת Up-Bottom, שמושתתת על ניתוח פרטני של מרכיבי העלות השונים לפי החלוקה הבאה: נזקי גוף ונפש, נזקי רכוש ופגיעה כלכלית בשל אובדן זמן או גודש בכבישים (כתוצאה מתאונה).
נקודת המוצא הייתה התאונות עצמן. בשלוש השנים האחרונות, המספר השנתי הממוצע של תאונות הדרכים בישראל עומד על 190 אלף, ומתוכן 56 אלף מהמקרים כוללים נפגעים. מספר ההרוגים השנתי הממוצע, מסתכם ב-343 בני אדם (ועוד כ-80 אלף פצועים ונפגעי נפש).
עבור מדינה בסדר גודל של ישראל מדובר במספרים משמעותיים. מצד שני, המספרים אינם חדשים והרלב"ד וגורמים אחרים מציפים אותם חדשות לבקרים. במחקר הנוכחי מספרים אלה היו הבסיס לזווית הכלכלית, שבסופה עלה כי המשק הישראלי מאבד 17 מיליארד שקל בשנה בגין תאונות דרכים.
אובדן של 13 מיליון שעות עבודה
17 מיליארד שקל מהווים 1.3% מהתוצר הלאומי של ישראל. כשפורסים את העוגה הזו מגלים ש-9.5 מיליארד שקל מופנים לטיפול ופיצוי בכ-80 אלף נפגעים בכל שנה; 5.5 מיליארד שקל מהווים את עלות הפגיעה ברכוש (כ-330 אלף כלי רכב שנפגעים בצורה כזו או אחרת); ועל פי המחקר החדש, 3 מיליארד שקל נוספים יורדים לטמיון בשל אובדן שעות עבודה והשלכות נוספות על הפריון של המשק.
הנקודה האחרונה חשובה, מאחר שבעבר, משרד התחבורה נהג לפרסם הערכות על הנזק הכלכלי של תאונות הדרכים, אך הערכות אלו היו הרבה יותר שמרניות ומצומצמות. הסיבה היא שבבדיקה של משרד התחבורה התעלמו לחלוטין מהאספקט השלילי של תאונות הדרכים על הפריון במשק.
רק כדי לסבר את האוזן, בכל שנה המשק הישראלי מאבד 13 מיליון שעות עבודה כתוצאה ישירה מתאונות דרכים. נתון נוסף שעלה מהמחקר החדש הוא העובדה שלמרות שהשנים האחרונות כללו השקעה בתשתיות ובטכנולוגיה, לא נרשמה ירידה בפגיעה הכלכלית. מתברר שהאשמה אינה בתשתיות ובטכנולוגיה אלא בגורם אחר שהפך ליותר ויותר דומיננטי בשנים האחרונות – שימוש במכשירי סלולריים בזמן נהיגה.
3.2 מיליארד שקל בשנה בגלל הסחות דעת סלולריות
בניגוד למחקרים קודמים, המחקר האחרון של הרלב"ד מתייחס לבעיה הזו באופן ישיר ואינו חושש לכמת את הנזק של הסחות הדעת הסלולריות וכן לתת תשובה מדויקת לשאלה בכותרת המאמר.
המשק הישראלי מפסיד בכל שנה כ-3.2 מיליארד שקל כתוצאה ישירה מהסחות דעת סלולריות. על פי המחקר, אחת מכל חמש תאונות דרכים קשורה לשימוש מסיח דעת של הטלפון בזמן נהיגה. כותבי המחקר ציינו במפורש את הסחות הדעת הסלולריות כאחד הגורמים המשמעותיים שמונעים את צמצום הנזק הכללי (יחד עם מחסור בתשתיות אופניים) וכמובן את הצמצום בפגיעה בחיי אדם. כבר למעלה משני עשורים מחוקקים בכל העולם מנסים למצוא פתרון לבעיה הזו, אך ללא הועיל. למרות קנסות וסנקציות כבדות כלפי נהגים והרבה מאוד השקעה באכיפה, כמחצית מהנהגים, כך על פי סקרים, לא עומדים בפיתוי ומבצעים מעת לעת שימוש מסיח, כזה או אחר, בטלפון בזמן נהיגה.
כנראה שאת הפתרון לתופעה צריך לחפש במקום אחר, וזה מה שמוביל אותנו לטכנולוגיה של חברת הסטארט אפ הישראלית SaverOne. חברה שפיתחה מוצר ייחודי המונע כליל את הסחות הדעת הסלולריות עוד לפני התרחשותן.
הדרך של מערכת SaverOne למנוע את הסחת הדעת הסלולרית היא באמצעות זיהוי הטלפון של שנמצא בסביבת הנהג, "השתלטות" עליו והשבתת כל היישומים האסורים שהוגדרו במהלך נהיגה מבלי שלנהג יהיה שיקול דעת לשנות זאת.
הטכנולוגיה של SaverOne היא כרגע היחידה בעולם שנותנת לסוגיה הזו מענה יעיל, מוכח וזמין. בעבר ראינו שהמחוקק יצר רגולציה שחייבה את יבואני הרכב והנהגים להצטייד באמצעי בטיחות שונים – מכריות האוויר ועד לאפוד הצהוב.
המחקר החדש מלמד שאם המחוקק יחליט לעשות מהלך דומה עם המערכת למניעת הסחות דעת, החלטה כזו צפויה לחסוך למשק הישראלי כ-3.2 מיליארד שקל בכל שנה.
